חברים יקרים בני ישראל
24 במרץ 2013
אנחנו רוצים לאחל לכולכם חג פסח שמח וכשר.
חג אביב פורח ומלא התחדשות, חג של אהבה ונחת, חג של חירות ושל חופש.
שתהנו ותחגגו עם משפחותיכם
צוות השדה
משק אורגני, המעפיל
צוות השדה :)
אביב מגיע פסח בא
17 במרץ 2013
השבוע שעבר רק הרגיש לנו כאילו הקיץ כבר פה והנה היום שוב ירד גשם והזכיר לנו שבעצם יש עוד קצת זמן.
בפועל, על פי ההגדרה האסטרונומית, אנחנו בסופו של החורף והאביב יתחיל באופן רשמי בעוד 4 ימים, ב-21/3. אז יגיע יום השיוויון בו אורך היום שווה לאורך הלילה.
הימים יתחילו להתארך והאביב יסתיים ביום ההיפוך, בו יהיה היום הארוך בשנה והלילה הקצר ביותר.
ואז, רק אז, יתחיל הקיץ...
בינתיים, הימים חמים והלילות קרים. ולכן, את חלק מהגידולים אנחנו מחפים ברשת צל כדי להגן מפני השמש וחלק מהגידולים מחופים בניילון כדי לשמור על החום בלילות הקרים:
פסח מתקרב בצעדי ענק ואיתו מתחילים לפרוח צמחי הדלעת והקישואים שבשדה.
שתילי הבמיה מתחילים להתפתח במגש ההנבטה לפני העברתם לשדה.
עגבניות משלושה זנים נשתלו, פלפלים יישתלו במהלך השבוע ובהמשך גם חצילים.
שעועיות סגולות (למי שזוכר משנה שעברה) כבר נבטו וכעת מתפתחות להן בשקט.
וכאילו לכבוד פסח, גם הארבה הגיע לבקר בארץ. אלינו הוא עדיין לא הגיע, אל חשש :)
השבוע נעזור לכם למלא את קערת ליל הסדר, אותה מניחים בסדר הפסח על השולחן ובה מוצגים שישה מאכלים המייצגים נושאים הקשורים בהגדה ובסיפור יציאת מצריים.
תרנגולות אין לנו ולכן לא נוכל לעזור עם ביצים ועם זרוע וגם איננו מגדלים תמרים להכנת החרוסת.
כן נשלח אליכם סלק שבדרך כלל מוסיפים לחזרת ובנוסף:
חסה – שבהיותה טיפה מרירה מסמלת את המרירות והקושי שבעבדות (החסה שלנו בדרך כלל איננה מרה וחסה מרה היא חסה שנקטפת בשעות חמות של היום ואיננה טרייה, אם למישהו חשובה המרירות, נוכל לקטוף עבורו את החסה בצהרי היום)
כרפס – סלרי שנהוג לטבול במי מלח (כמו הביצה) בא לסמל את הדמעות של בני ישראל שסבלו במצריים. המנהג של אכילת הירק בתחילת הארוחה בא לשנות את סדר הדברים הרגיל המקובל בארוחת חג יהודית בה מתחילים באכילת לחם. שינוי סדר הברכות ("בורא פרי האדמה" על הסלרי במקום "המוציא לחם מן הארץ" על הלחם) מטרתו לעורר בילדים את עניין שאילת השאלות ואז מגיע השיר הידוע – "מה נשתנה".
מאחלים לכם חג פסח שמח וכשר ומקווים שתמצאו את האפיקומן...
שבוע חמים לכולם,
צוות השדה :)
לומדים, גדלים ומתפתחים
10 במרץ 2013
השבועות האחרונים הינם בסימן התרחבות.
מזג האוויר האביבי מזמן לנו ימים חמימים ונוחים לעבודה.
עם הגידול בכמות סלי הירקות (אנחנו מתקרבים בצעדים בטוחים ל-100 משפחות שהשדה שלנו מזין!!) נדרשת מאיתנו היערכות לגידול גם בכמות הירקות והמגוון שלהם.
לכן, התחלנו לעבד שטח נוסף שעד היום לא גידלנו בו וצמוד לשדה הנוכחי. הקומפוסט כבר פוזר בשטח, ביומיים הקרובים יוצנע באדמה ולאחר מכן נעבור עם הטרקטור לביצוע ה"עירוג" (בניית ערוגות - http://www.youtube.com/watch?v=9uEzrVk4oKQ )
תוך כדי הרחבת הכמויות והמגוון אנחנו גם ממשיכים ללמוד, לפעמים דרך נסיונות ולפעמים דרך טעויות.
הפעם לדוגמא, ניסינו להבין מדוע שורש הסלרי שלנו קטן ממה שאנו מכירים.
בחנו את איכות האדמה והיא קיבלה ציון מעולה, בחנו את הגידולים הקודמים שהיו באותה ערוגה וגילינו שלא היה גידול שיכול היה להפריע, בדקנו את משטר הגשמים וההשקייה ונוכחנו לדעת כי גם פה השתילים קיבלו מים במידה הנכונה (לא מעט מידי וגם לא יותר מידי), מזיקים? אין!
בסופו של דבר בחנו את "עומד השתילה" – מרחק הצמחים זה מזה. והבנו ששתלנו אותם צפוף מידי.
שתלנו את השתילים כ-15 ס"מ זה מזה כאשר בעצם היום אנחנו כבר מבינים ושותלים שתילים חדשים במרחק כפול – 30 ס"מ זה מזה.
בדילול שביצענו יצרנו מקום לשורשים להתפתח ואכן ראינו שהם גדלים לנפחים קצת יותר מרשימים מאשר הקטיפים הראשונים.
אגב, עוד לא מצאנו שיטה לגדל אותם בלי הבוץ... :) דעו לכם שהשרייה טובה במים תקל עליכם מאוד בשטיפה, תבינו שלנו אין את הזמן המספיק להשרייה מרגע הקטיף ועד הכנסתם לסלים ולכן הם מגיעים טיפה מבוצבצים (כמוהם גם הגזר, הסלק והצנוניות), זהו מחיר הטריות :)
שבוע נעים,
צוות השדה :)
לא על הלוף לבדו
03 במרץ2013
הרבה זמן לא פגשנו אותה בסלים והיא גדלה לה בשקט ובאיטיות בחורף הקר והנה גם היא מצטרפת אלינו – קבלו בברכה את הכרישה!
הכרישה הידועה גם בשם לוף, כרתי (זוכרים? מופיע בסדר ראש השנה...) או פראסה היא בת למשפחת השומיים, אחות לבצל הגינה (הבצל הירוק), לשום, לבצל היבש, לעירית ולעירית השומית.
היא עשירה בויטמין A, חומצה פולית, נוגדי חימצון, ויטמין C וברזל. היא מסייעת לאיזון רמות הסוכר בדם.
אצל הסינים היא נחשבת למזון מניע ומחמם המסייע למערכת העיכול והדם וחיזוק הכבד.
את הכרישה אנחנו שותלים בשש שורות צפופות וכשמגיעה לגובה של כ-25 ס"מ אנחנו מתללים אותה, כלומר יוצרים מכל שורה תלולית אדמה ארוכה שמכסה כ-10 ס"מ מחלקה התחתון של הכרישה. התילול יוצר את חלקה הלבן של הכרישה (שאינו חשוף לאור), שהוא קצת יותר קריספי ועשיר.
מסיבה בלתי מובנת השתרשה לכל המתכונים התופעה של "להשתמש רק בחלק הלבן" – לא ולא! כל חלקי הכרישה אכילים וטעימים ויתאימו בכל המתכונים (תנסו אותה גם טרייה ולא מבושלת...)
את הכרישות שבהן לא השתמשנו כדאי לשמור בחלקו התחתון של המקרר בתוך שקית.
כתבה מעניינת (+מתכון) על הקמע של הוולשים - http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/186/073.html?hp=0&loc=143&tmp=1139
שבוע טוב לכולם,
צוות השדה :)