חכמת הדלעת

26 במאי 2019 

וואי לי, איזה חום!!

בשבוע שעבר פקד אותנו ואתכם חמסין קייצי שלא היה מבייש את יולי-אוגוסט.

כדרך הטבע, בני האדם מוצאים להם פתרונות – להישאר במזגן, ללכת לים, לבלות בבריכה, לטוס ללונדון...

וכך גם שאר שוכני הטבע – בעלי החיים חופרים להם מאורות, שוכבים בצל או משכשכים במים.

והצמחים? גם להם יש פתרונות. אחת מהאפשרויות היא ויתור של הצמח על ירק על מנת להשאיר כח לשאר הירקות שעל הצמח (לדוגמא: עגבניות, קישואים...) מה שיביא למצב (לפי דעתי) שבשבוע הקרוב מחירי הירקות בארץ יעלו. ואפשרות שנייה היא הקטנת שטח הפנים.

כך לדוגמא, בשעות הבוקר המאוחרות ובצהריים, מקפל צמח הדלעת את העלים שלו ובכך מקטין את שטח הפנים החשוף לשמש ומקטין את רמת אידוי הנוזלים שלו.

זה נראה כאילו הצמח מת, אך לא כך. והכלל הידוע (שלי) – לא מסתכלים על צמח דלעת בצהריים...

 

שבוע נעים וחמים!

צוות השדה

משק אורגני, המעפיל

​

שעת הדלעת

19 במאי 2019 

​

"שעת חצות פתאום שועטת מטה סינדרלה 

ולא יודעת חוץ מדלעת מה שם מחכה לה"

לנו חם מאוד ולקלבסות, הלא הן הדלעות זהו המזג אוויר הטוב ביותר. הן אוהבות את החום ומתפתחות להן יפה מאוד.

השבוע נתחיל לראות טיפטופי דלעות בסלים והשנה, אם לא טעיתי בספירה,  אנחנו מגדלים חמישה זנים של דלעות:

דלעת טריפולי – דלעת ענקית הנמכרת ומשווקת בארץ במגשיות עם נתחי דלעת ומוכרת גם בגרעיני הדלעת שלה האכילים

דלעת קבוצ'ה – ירוקה מבחוץ וכתומה מבפנים

דלעת ערמונים

דלורית

דלעת ספגטי

 

הדלעת היא צמח ממשפחת הדלועיים בה חברים גם הקישואים, המלפפונים והמלונים והיא עשירה בויטמינים רבים ובעיקר – ויטמין A התורם לראיית לילה.

לדלעות פרחים זכריים ונקביים ע"ג אותו הצמח והן מופרות בד"כ על ידי דבורים. מי שמנסה לגדל לבד יגלה כי בהרבה מקרים דלעת פצפונת שהתחילה פשוט נרקבת. הסיבה היא חוסר הפרייה. אצלנו, יש בפינת השדה כוורות דבורים שבהחלט עושות את העבודה (מי שצריך שיעור בהאבקה ידנית שיגיד)

את הדלעות שמגיעות אליכם שלמות (בעיקר דלעת הערמונים, הקבוצ'ה, הקורי והדלורית) ניתן לשמור במקום קריר (מחוץ למקרר) לחצי שנה אפילו והן יהוו קישוט נפלא בסלון.

אם קיבלתם דלעת חתוכה, צריך לשמור אותה במקרר ועדיף להשתמש בה מוקדם ככל האפשר, לפני שהיא מתחילה להתרכך.

בבישול ארוך או באפייה יהיו ניתן לאכול גם את הקליפות עצמן, אל תזרקו אותן, הן מלאות בסיבים תזונתיים (ואת פנים הדלעת ניתן לאכול גם ללא בישול)

 

המשך שבוע נעים וחמים!

צוות השדה

משק אורגני, המעפיל

​

היית מאמינה? היית מאמין?

12 במאי 2019 

בשבוע שעבר (ובשעה טובה!) התחלנו להפוך את האדמה בערוגות תפוחי האדמה, בשלב זה, עדיין עם קילשון ובעבודת ידיים.

אנחנו מגדלים השנה שלושה זנים של תפוחים - דזירה (Desiree)-תפוח אדמה אדום, מונדיאל ותפוח אדמה סגול !!

בעולם משווקים כאלפיים סוגים של תפוחי אדמה (ובשמם המקצועי סולנום הפקעות, Solanum Tuberosum).

אמנם מפתיע, אבל כבר משמם אפשר להבין שהם שהם שייכים למשפחת הסולניים, עליה נמנים גם העגבנייה, הפלפל והחציל.

מפתיע? תראו איך נראה פרי שיח תפוח האדמה:

 

בניגוד לחבריו למשפחה, בתפוח האדמה אנחנו אוכלים את פקעת הצמח ולא את פירותיו. וזה אומר שאנחנו צריכים לחפור ולהתבצבץ...

תפוח האדמה עשיר בסיבים, פחמימות, ויטמין C, אשלגן ומינרלים נוספים (ביניהם, ברזל) ומרבית חומרי התזונה מצויים בקליפתו, כך שעדיף לאכול אותו עם הקליפה.

ברפואה העממית משתמשים בתפוח האדמה לשני שימושים שונים:

-          כוויות – מרסקים תפוח אדמה ומורחים את הרסק על העור

-          כאבים – משפשפים את המקום הכואב במי בישול תפוחי האדמה

 

בארץ מחולקת המשפחה לזנים חורפיים שפקעותיהם ננעצות באדמה לפני החורף (ספטמבר-אוקטובר) וזנים אביביים שנזרעים בסוף החורף (פברואר-מרץ).

הזנים שלנו הם זנים אביביים וזרענו אותם בתחילת חודש פברואר בתלוליות (ערוגות מוגבהות).

 לאחר הזריעה, מתחיל להתפתח נוף הצמח וגבעוליו מתחילים למלא את התלולית:

 

ובזן הדזירה, שלא כמו כל הזנים, גם נהננו מפריחה ורודה יפיפיה:

 

כשתפוחי האדמה מוכנים (לאחר כ-120 יום לפחות), אנחנו מכסחים את הנוף (בניגוד להרעלת הצמח ושריפת העלווה בחומרים כימיים בחקלאות הקונבנציונאלית) ולאחר כ-10 ימים בהם הצמח מגבש ומחזק את קליפתו אנחנו מתחילים להוציא את התפוחים מהאדמה.

  

בשל כמות המשקעים הרבה ובשל העובדה שאנחנו לא מרססים בשום חומר הדברה, חלו השיחים במחלה אשר פוגעת בעלווה ומקצרת את חיי הצמח. המשמעות היא שתפוחי האדמה השנה לא יגיעו לגודלם האופטמלי אך עדיין יהיו בריאים וטעימים.

את תפוחי האדמה שומרים במקום חשוך וקריר ואם מתפתחים עליהם כתמים ירוקים, יש להסירם לפני הבישול.

 

יום נעים,

צוות השדה

משק אורגני, המעפיל

​

​

מלפפון פקוס ומה שביניהם

05 במאי 2019 

 

זה נראה כאילו כולנו מכירים את המלפפונים ויודעים מה אנחנו אוכלים.

אבל, לאחר שאלות שעולות החלטתי להקדיש את העלון לחברים – המלפפון והפקוס.

 

המלפפון והפקוס שייכים למשפחת הדלועים.

את הפקוס והמלפפון אנחנו (וכל העולם) קוטפים ואוכלים בצעירותם, לפני הבשלה סופית.

אם היינו מחכים להבשלתם, היו המלפפונים צהובים, שמנים, מימיים, עם זרעים ומרים מאוד מאוד, והפאקוסים היו מאבדים ממתיקותם.

את המלפפונים אנחנו מגדלים השנה בשטח פתוח וכמובן, ללא ריסוסים כלל.

הפקוס (יש הקוראים לו "מלפפון באלאדי" או "מלפפון ערבי") הוא זן של מלון שלא נהיה מתוק בהבשלתו וכשאוכלים אותו בצעירותו, הוא פריך ומתקתק.

הוא נראה כמו מלפפון בהיר וטיפה שעיר – לא להתבלבל, זהו לא "מלפפון לא בשל" וגם לא "קישוא בהיר עם זקן".

הפקוס נזרע אצלנו בשדה באמצע חודש פברואר, נהנה מסוף גשמי החורף שתרמו לנביטתו ומאז הושקה בימי שרב בלבד, הוא גדל בצורה טבעית, באלאדי ב-100%.

 

את הפקוס אפשר לאכול ולהחמיץ כמלפפון ולטגן, למלא ולבשל כמו קישוא.

 

תהנו מעונת המלפפונים...

 

יום נעים וחודש טוב!

צוות השדה

משק אורגני, המעפיל